זהר

תשעא) א"ל ר' חייא, אימא לך מלה דהיא רזא, ולא ידעין בני נשא. ארכין רישיה, ובכי וחייך. שתיק ר' יוסי, לבתר א"ל רבי חייא, זכאין אינון צדיקיא, ווי להון לרשיעיא. זכאין אינון צדיקיא, דאתקרון חיים לעלמא דאתי. וכי בדיל דנשמתא קיימא בקיומהא, אינון קיימין, וגופא מתרקב בארעא, אע"ג דהוה שלים זכאי. והתנן, דתדיר נשמתא בקיומא קיימא.

פירוש הסולם

תשעא) א"ל ר' חייא וכו': א"ל ר"ח, אומר לך דבר שהוא סוד ובני אדם אינם יודעים. הטה ראשו. בכה וצחק. שתק ר' יוסי. אח"כ אמר לו ר' חייא, אשריכם צדיקים, אוי להם לרשעים. אשרי הם הצדיקים הנקראים חיים לעולם הבא. שואל, וכי בשביל שהנשמה עומדת בקיומה נחשבים הצדיקים שהם חיים. והרי הגוף נרקב בארץ, אע"פ שהוא שלם וצדיק. ולמדנו, שהנשמה עומדת בקיומה תמיד. ואין מיתה וחיים נוהגים בה. ורק בגוף נוהגים מיתה וחיים.