זהר

תשס) אמאי תמים, וכי פיסקי פיסקי בעינן ליה, דאמר תמים, מהו תמים. אלא, כדכתיב התהלך לפני והיה תמים. אימתי תמים. בשעתא דאתגזר, דהא דכורא לא הוי, ולא אשתמודע, אלא בההוא אתר דאקרי תמים, ומאן איהו, דא את קיימא, דביה אשתמודע דכורא מן נוקבא, כדכתיב איש צדיק תמים היה. בגיני כך זכר תמים, דאשתמודע ביה האי שייפא, ולא יסרסון ליה.

פירוש הסולם

תשס) אמאי תמים וכו': שואל למה אומר הכתוב זכר תמים, האם נתחים נתחים רוצים להביאו, שאומר תמים, ומשיב, מהו תמים, הוא כמו שכתוב,​ התהלך לפני והיה תמים. מתי היה תמים, היינו בשעה שנמול, כי זכר לא יהיה ולא ניכר אלא באותו מקום שנקרא תמים, ומי הוא, זהו אות הברית, שבו ניכר הזכר מן הנקבה. כמ"ש ​איש צדיק תמים היה. שצדיק הוא יסוד, שבו נופל לשון תמים. משום זה אומר הכתוב זכר תמים, שניכר בו אותו אבר הזכרות, שלא יסרסו אותו.