פירוש הסולם
תשסח)
תא חזי מחשבה וכו': בוא וראה, מחשבה הוא ראשית הכל. דהיינו חכמה סתימאה דא"א. ומשום שהוא מחשבה היא סתומה לפנים ואינה נודעת. כי חכמה סתימאה דא"א נסתמה בראש א"א ואינה מאירה ממנו ולמטה. כשנתפשטה יותר מחשבה זו, דהיינו ע"י בינה דא"א שיצאה מראש דא"א וחזרה לראש, שעי"ז מתפשטת הארת החכמה מראש א"א אל הבינה שלו, היא באה למקום שהרוח שורה, דהיינו במקום שקו אמצעי שהוא רוח דהיינו ז"א, עולה ומכריע בין ב' קוין דבינה, בסוד הדעת המכריע בין חכמה ובינה,
(כנ"ל פרשת לך דף ד' ד"ה פירוש, ע"ש כל ההמשך) היא נקראת בשם בינה, וכבר אין החכמה סתומה כבתחילה, כי עתה מאירה ע"י בינה שחזרה לראש ונעשתה לחכמה, ואע"פ שהוא עוד סתומה בבינה, הנה הרוח ההוא, שה"ס הדעת, המכריע בין ימין ושמאל דבינה, הנ"ל, התפשט מן הבינה למקומו עצמו, והוציא קול, הכלול מאש מים ורוח, שהם ג' קוין, צפון ודרום ומזרח. כי אחר שז"א עלה והכריע בין ב' קוין ימין ושמאל דבינה, ותלת נפקי מחד, נתפשט בעצמו ג"כ לג' קוין, חד בתלת קיימא
(כנ"ל בראשית א' אות שס"ג ע"ש) וקול הזה כולל כל הכחות, דהיינו כל המוחין שבבינה, וקול זה מנהיג את הדבור, והוא נותן המלה, שהוא הנוקבא, בתקון שלה, דהיינו שמלביש חכמה שלה בחסדים ונתקנה החכמה שבה ויכולה להאיר (כנ"ל בדבור הסמוך) משום שהקול נשלח ממקום הרוח, דהיינו מן הרוח שבבינה, שה"ס החסדים שבדעת, ובא להנהיג המלה, להוציא מלות ישרות דהיינו ע"י הלבשת חכמתה בחסדים. ואז מתגלה בה החכמה, הנעלמת בראש א"א.
