זהר

תשסז) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, היינו דכתיב ומדברך נאוה, בגין דקול מדבר ליה לדבור, ולית קול בלא דבור, וההוא קול אשתלח מאתר עמיקא דלעילא, ושליח מקמיה, לאנהגא לדבור, דהא לית קול בלא דבור, ולא דבור בלא קול, ודא כלל דצריך לפרט, ופרט דצריך לכלל, ודא קול נפקא מדרום, ומדבר למערב, ירית לתרין סטרין, ודא הוא דכתיב, ולנפתלי אמר וגו', ים ודרום ירשה, לעילא דכר, לתתא נוקבא, בגין כך נפתלי אילה שלוחה נוקבא לתתא. כגוונא דא דכר לעילא, דכתיב הנותן אמרי שפר, הנותן כתיב, ולא הנותנת.

פירוש הסולם

תשסז)​ נפתלי וגו' הנותן אמרי שפר: היינו שכתוב, ​ומדברך נאוה. משום שהקול, שהוא ז"א, מנהיג את הדבור, שהוא הנוקבא, ואין קול בלי דבור, וקול הזה נשלח ממקום עמוק שלמעלה, דהיינו מבינה, שנשלח מלפניו להנהיג את הדבור. כי אין קול בלי דבור, ואין דבור בלי קול. שאין פעולה לז"א בלי הנוקבא ואין פעולה לנוקבא בלי ז"א. כי הדבור ה"ס הנוקבא מבחינת קו שמאל, שהיא חכמה בלי חסדים שאינה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ צריכה לקול, שהוא אור החסד, ואז יכולה להאיר. והקול שהוא ז"א הוא ו"ק בלי הדבור. והדבור משלימו לג"ר. וע"כ צריך לה. וזהו כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. כלל הוא ז"א, ופרט הוא הנוקבא. וצריכים זה לזה שאינם יכולים להאיר אלא ביחד כנ"ל. וקול זה שהוא ז"א יוצא מדרום, שהוא קו ימין אור חסדים, ומנהיג את המערב, שהוא הנוקבא, והיא יורשת ב' הצדדים, אור החסדים מדרום ואור החכמה ממערב. וזהו שכתוב​ ולנפתלי אמר וגו' ים ודרום ירשה. ומשום זה אומר הכתוב, נפתלי אילה שלוחה, דהיינו הנוקבא למטה, וכעין זה מאיר עמה יחד הדכר של מעלה, שאינם מאירים זה בלי זה, וע"כ כתוב הנותן אמרי שפר, הנותן כתוב לשון זכר, שהוא ז"א, ולא הנותנת.