זהר

תשסד) ת"ח, מבועא דבירא לא מתפרשא מבירא לעלמין, ועל דא, האי אתר, שכלולא דכלא, קיומא דכל גופא, למהוי שלים בכלא כדקא יאות. הכא, הוא יחודא וקשורא כחדא, למהוי עילא ותתא חד, בקשורא חדא, דלא מתפרשן כל שייפין דא מן דא, ולאשתכחא כלא אנפין באנפין.

פירוש הסולם

תשסד) ת"ח מבועא דבירא וכו': בוא וראה המבוע של הבאר, שהוא יסוד (כנ"ל תשנ"ו) אינו נפסק מן הבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל הז', וע"כ מקום הזה הוא שכלול הכל, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל הז', הוא היחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד בקשר אחד, שלא יפרדו האברים, שהם הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מן זה, ושימצא הכל בזווג פנים בפנים.