זהר

תשסב) ואי תימא, הכי נמי נוקבא דלעילא. אלא, סיומא דגופא, אחזי על כל גופא דאיהו דכר, רישא דגופא נוקבא, עד דנחית לסיומא, וכד סיומא אתחזי, הא עביד כלא דכר. אבל הכא, רישא וסופא נוקבא, דהא כל תקון גופא נוקבא.

פירוש הסולם

תשסב) ואי תימא הכי וכו': ושואל, ואם תאמר, הרי יש גם כן נוקבא למעלה, שהיא בינה. ומשיב, אלא סיום הגוף מראה על כל הגוף שהוא זכר, הראש וגוף של הבינה שהם חב"ד חג"ת, היא נקבה, עד שיורדת לסיום, שהיא נה"י, המתלבשים בראש ז"א, ונעשו לבחינת זכר כמוהו, וכאשר הסיום נראה בבחינת זכר נעשה הכל זכר ואפילו חב"ד חג"ת שלה שאינם מלובשים בז"א נחשבים אז ג"כ לזכר. אבל כאן בנוקבא דז"א, הראש והסוף הם בחינת נקבה, כי כל תקון גופה הוא בבחינת נקבה. שאין בה בחינת זכרות בנה"י שלה.