זהר

תשסב) קב"ה מאי עביד מההוא דורונא. למלכא דאכיל על פתורא. דקרבין על פתוריה מכל מין ומין, סלת, ובינוני, ופסולת. ואיהו פליג מפתוריה, לכל מארי סעודתא, לכל חד כדקא יאות, על ידי ממנן דיליה. ומההוא נהמא, דאיהו סלת, דמלכא אכיל, איהו מני למיהב לאינון דרחימין גביה. הה"ד, את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי. דהיינו אשי יי' ונחלתו יאכלון האי איהו מסטרא דאילנא דחיי. אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, מני למיהב בינוני, למלאכים. ופסולת לשדין ומזיקין, דאינון משמשין לסוסוון ולפרשיין דמלכא.

פירוש הסולם

תשסב) קב"ה מאי עביד וכו': מה עושה הקב"ה ממתנה הזו, דהיינו מהארת הזווג שנעשה ע"י הקרבן כנ"ל הוא דומה למלך האוכל על שלחנו. שמקריבים על שלחנו מכל מין ומין סלת, קמח בינוני, ופסולת. והוא מחלק משלחנו לכל היושבים בסעודה, ע"י הממונים שלו, לכל אחד כראוי לו. ולחם ההוא שהוא סלת, שהמלך אוכל, הוא מצוה לתת לאוהביו שהם אצלו. ז"ש, את קרבני לחמי לאשי ריח נחוח, דהיינו אשי ה' ונחלתו יאכלון. ומאכל זה הוא מצד עץ החיים. וע"כ הוא סלת נקיה בלי פסולת כלל. אבל מצד עץ הדעת טוב ורע, שיש בו פסולת, צוה לתת הבינוני אל המלאכים. והפסולת, נותן לשדים ומזיקים, שהם משמשים לסוסים ולפרשים של המלך.