זהר

תשסא) ואתמר בה, עולה ליי', קרבן ליי', אשה ליי', ואתמר את קרבני לחמי לאשי. והא כתיב דלית לקרבא קרבן אלא ליי', מאי ניהו, את קרבני לחמי לאשי. אלא ארחא, דמאן דקריב דורונא, למקרב ליה למלכא, ולבתר איהו פליג ליה, למאן דבעי. אוף הכי ישראל, מקריבין אורייתא לקב"ה, דאיהו לחמו, ואיהו יינו, ואיהו בשר דיליה, ואתמר בה, עצם מעצמי ובשר מבשרי. בשר קדש, דאוקמוה עלה מארי מתיבתאן, בבשר היורד מן השמים עסקינן.

פירוש הסולם

תשסא) ואתמר בה עולה וכו': ונאמר בה בהמלכות, עולה לה'. קרבן לה', אשה לה'. ונאמר, את קרבני לחמי לאשי, והרי כבר כתוב, שאין להקריב קרבן אלא לה', ומה היא, את קרבני לאשי. ומשיב. הדרך הוא, שמי שמקריב מתנה, מקריבה אל המלך, ואח"כ, המלך מחלק למי שרוצה. אף ישראל מקריבים התורה שהיא המלכות, אל הקב"ה, שהיא לחמו, והיא יינו והיא בשר שלו. ונאמר בה בהתורה, שהיא מלכות, עצם מעצמי ובשר מבשרי. והיא בשר קדש, שבעלי הישיבה העמידו עליה, בבשר היורד משמים אנו מדברים. פירוש. שע"י הקרבן שישראל מקריבים, נקרבים הנשמות אל המלכות, בסוד מ"ן, והמלכות מתקרבת אל המלך, דהיינו שנעשה היחוד של ז"א ומלכות, ומהארת הזווג מחלק המלך לכל העולמות.