זהר

תשנח) כבשן דיליה, דאופה ביה נהמא, שכינתא. תמן אתבשל ואשתלים. ובג"ד, אין בוצעין אלא מאתר דגמר בשולא. כגוונא דשלימו דפרי, איהו גמר בישולו. והאי איהו אדני, גמר ושלימו דידוד, דאיהו לחם הפנים. אדני, כבשן דיליה. דאיהי כבושה תחות בעלה. ובגינה אתמר, והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ולא ככבשן דאש דהדיוט, אלא ככבשן, דביה כבש רחמיו לעמיה, כד מצלין ובעון בעותין, כן יכבשו רחמיך את כעסך. וביה כבשי דרחמנא למה לך.

פירוש הסולם

תשנח) כבשן דיליה דאופה וכו': הכבשן שלו שאופה שם הלחם, הוא השכינה ששם מתבשל ונגמר הלחם. ומשום זה, אין מתחילים לחתוך הלחם אלא ממקום שנגמר בישולו, דהיינו בדומה לשלמות הפרי שהוא בגמר בישולו. וזה הוא אדני, שהיא המלכות, שהיא גמר ושלמות של הויה, שהוא ז"א, שהוא לחם הפנים, דהיינו י"ב פנים הנ"ל, שהם בז"א. אדני, הוא הכבשן שלו, וז"א, המשלמת אותו. ונקראת כבשן, משום שהיא כבושה תחת בעלה. ובשבילה נאמר, והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ואין פירושו ככבשן האש של הדיוט, אלא ככבשן האש פירושו, שבו כובש רחמיו לעמו, כשמתפללים ומבקשים בקשות. כמו שאומרים כן יכבשו רחמיך את כעסך (ברכות ז') ובו אמרו, כבשי דרחמנא למה לך. שסודות הקב"ה, נקראים כבשי דרחמנא.