זהר

תשנו) ואי תימא והלחם אזל מכלינו, ולא כתיב אזלת. שאר מזונא לחם קרינן ליה, ואשתמודען מלין, מאן הוא שאר מזונא, ומאן הוא לחם ממש. לחם דלעילא, בכל אתר דכר, לחם תתאה, בכל אתר נוקבא. ואנן אשכחינא דזמנין כתיב דכר, ולזמנין נוקבא, וכלא חד מלה, האי כהאי, ושפיר כלא.

פירוש הסולם

תשנו) ואי תימא, ​הלחם אזל מכלינו: שכתוב אזל לשון זכר ולא כתוב אזלה לשון נקבה. הוא משום ששאר מזון חוץ מלחם, אנו קוראים גם כן לחם. וניכרים הדברים איזו לחם הוא שאר מזונות ואיזו הוא לחם ממש, כי לחם של מעלה, של ז"א, הוא בכל מקום זכר, והוא שאר מזון. לחם של מטה דנוקבא, הוא בכל מקום נקבה. והוא לחם ממש. ואנו מוצאים שפעם כתוב בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, והכל דבר אחד, זה כזה, אלא זה בז"א וזה בנוקבא, והכל יפה.