זהר

תשנו) אינהו אינון דמתקני חמרא ונהמא דמלכא עלאה, דאתמר בהו את קרבני לחמי לאשי, דלית לקרבא ליה לגביה אלא אלין דאתקריאו אשי יי'. ובג"ד את קרבני לחמי לאשי. דעליה אתמר, לכו לחמו בלחמי. ואתקרי לחם הפנים, דאינין י"ב אנפין, יברכך יהוה, יאר יהוה, ישא יהוה, תריסר אנפין דתלת חיון.

פירוש הסולם

תשנו) אינהו אינון דמתקני וכו': אלו שנקראים בנים, המכוונים כנ"ל, הם המתקנים יין ולחם של מלך העליון, ז"א, שנאמר בהם, את קרבני לחמי לאשי. כי אין להקריב אליו, אלא אלו הנקראים אשי ה' (שנתבאר לעיל אות תל"ט ע"ש) ומשום זה כתוב, את קרבני לחמי לאשי שעליו נאמר, לכו לחמו בלחמי. ונקראים לחם הפנים, שהם י"ב פנים, המרומזים בג' הויות, של יברכך הויה, יאר הויה, ישא הויה, שבהם י"ב אותיות כנגד י"ב פנים של ג' חיות, פירוש. כי ד' חיות הן, פני אריה, פני שור, פני אדם, וכשנכללות זו מזו, אין בכל חיה מד' החיות, אלא ג' חיות אריה שור נשר, שהם י"ב פנים, אבל פני אדם חסר מכל אחת מד' החיות, ואפילו בפני אדם עצמו, אין שם אלא אריה שור נשר, ופני אדם, שהוא בחינת עצמו אין שם. והטעם היא כי פני אדם ממש, שהם מלכות מבחינתה עצמה, שה"ס מנעולא, חסרה בהן, ואין בהן אלא מלכות דמפתחא, הממותקת בבינה, שהיא בחינת עטרת יסוד דז"א, ולא מלכות ממש (כנ"ל בהקסה"ז דף מ"ה ד"ה ההיא, ובדף מ"ז ד"ה גו) וע"כ היא בכלל נשר, שהוא ז"א, ופני אדם ממש, שהוא מלכות מבחינת עצמותה חסרה שמה. (עי' לעיל ב"ב דף קנ"ח ד"ה בארבעין)