זהר

תשנו) לגו מן כפורתא, אית אתר סתים וטמיר וגניז, לאכנשא ליה בגויה. משח רבות עלאה, רוחא דחיי, על ידא דההוא נהר דנגיד ונפיק, וההוא נהר אקרי מבועא דבירא, דלא פסקין מימוי לעלמין. וכד האי עייל ונגיד כל ההוא רבות קודשא מלעילא, מאתר דקה"ק. נהירו נגידו נחית ואתי, גו אינון צנורין. האי אתמלייא מתמן, כנוקבא דמתעברא ואתמליא מן דכורא. אוף הכי נמי האי היכלא, מתתקנא תדיר לקבלא, כנוקבא דמקבלא מן דכורא. קבילו דקבילו, כל אינון רוחין ונשמתין קדישין דנחתין לעלמא, ואתעכבו תמן. כל ההוא זמנא דאצטריך.

פירוש הסולם

תשנו) לגו מן כפורתא וכו': לפנים מן הכפרת, שה"ס הארון, יש מקום סתום ונסתר וגנוז לאסוף בתוכו שמן המשחה העליון, רוח החיים, על ידי נהר ההוא הנמשך ויוצא, מן העדן, שהוא יסוד דז"א דאצילות, ונהר ההוא, נקרא מבוע של הבאר, שהיא מלכות. שמימיו אינם נפסקים לעולם. וכשזה, היסוד, מכניס וממשיך כל משחת קדש מלמעלה ממקום קדש הקדשים, שהוא בינה דאצילות, ההארה וההמשכה יורדת ובאה בתוך אלו הצנורות של יסוד המלכות דאצילות, וזו, המלכות דאצילות, מתמלאת משם, כמו נוקבא המתעברת ומתמלאת מן דכר. אף היכל הז' הזה מתתקן גם כן לקבל, האורות של היסוד דז"א דאצילות, דרך המלכות דאצילות המלובשת בה, כמו נוקבא המקבלת מן הדכר. הקבלה שמקבלת, היא, כל אלו הרוחות והנשמות הקדושות היורדות לעולם, להתלבש בבני אדם, ונעכבות שם כל זמן ההוא שנצרך. דהיינו עד שיורדות ומתלבשות בבני אדם. וכן אחר פטירתן מעולם הזה, הן חוזרות להיכל הז'.