זהר

תשמו) מה דלא איהו בההוא היכלא שתיתאה, בסטרא אחרא, דתמן כל ענוגין בישין, וכל סטרין דתיאובתין דענוגא דהאי עלמא, וכד האי עלמא אתנהיג בהו, בני נשא כשלי בהו לההוא עלמא. דחמאן כמה ענוגין ותיאובתין, דגופא אתהני ואתעניג מנייהו, וטעיין אבתרייהו. הדא ה"ד, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. דהא כל תיאובתין וכל ענוגין דעלמא ביה תליין.

פירוש הסולם

תשמו) מה דלא איהו וכו': מה שאין כן בהיכל ההוא הששי בסטרא אחרא, ששם כל התענוגים הרעים וכל מיני תאוות של תענוגי עולם הזה. וכשעולם הזה מתנהג בהם, נכשלים בהם בני אדם מלזכות לעולם הבא, שרואים כמה תענוגים ותאות שהגוף נהנה ומתענג מהם, וזונים אחריהם. זה שכתוב, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. כי כל התאות ותענוגי עולם היו תלוים בו.