זהר

תשלז) לבתר גרמו חובין, ושלטא ההיא ערלה, ואתדחיין מבית שני לבר, ונחתו מתמן לחמוקי ירכין, לתתא, עד די שרון לתתא ברגלין. וכד יתבון ברגלין, כדין, ועמדו רגליו ביום ההוא, ועלמא בכלא יתנהיג ברזא עלאה כדקא חזי. ואף ע"ג דאתדחו ולא אשתבקו מניה, ולעלמין אתאחידו ביה.

פירוש הסולם

תשלז) לבתר גרמו חובין וכו': לאח"כ, גרמו העונות, והערלה שלטה, ונדחו ישראל מבית שני לחוץ, וירדו משם לחמוקי ירכים, שהם נו"ה, למטה, בבריאה. עד שישרו למטה ברגלין, בעשיה, וכשישבו ברגלין, דהיינו שיתקנו אותם, אז, ועמדו רגליו ביום ההוא וגו'. והעולם ינהגו בכל דבר בסוד עליון כראוי. ואע"פ שנדחו מפנימיות, לא נעזבו ממנו, ולעולם יתאחזו בו.