זהר

תשכד) ת"ח בשעתא דמטו ברכאן לידא דמשה, לברכא לכלהו שבטים, חמא לדן דהוה קטיר בחויא, אהדר קטר ליה באריא, הדא הוא דכתיב ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. מ"ט, בגין דיהא שירותא וסופא דד' דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא, כד"א, גור אריה יהודה, והוא שירותא דדגלין, וסופא דדגלין דן, דכתיב דן גור אריה וגו', למהוי שירותא וסופא קטיר בחד אתר.

פירוש הסולם

תשכד) ת"ח בשעתא וכו': בוא וראה, בשעה שהגיעו הברכות ליד משה לברך את כל השבטים, ראה את דן שהיה קשור בנחש כנ"ל חזר וקשר אותו באריה, שהוא חסד. זה הוא שכתוב ​ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. מהו הטעם. הוא כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד' הדגלים קשורים: ביהודה שהוא מלך, כש"א ​גור אריה יהודה, והוא התחלה של הדגלים, ובסוף הדגלים שהוא דן, שכתוב, דן גור אריה וגו', כדי שיהיה ההתחלה והסוף קשורים, במקום אחד, באריה, שהוא חסד.