זהר

תשכד) ות"ח, כד קיימי סנהדרין לתתא, למידן דיני נפשות, אצטריכו למפתח בזכותא. בגין לאכללא זכותא בדינא. ותו, דהא אקרון מבי זכותא. וע"ד, אשתדלותא דילהון, למפתח בזכותא, ושראן בזכותא מזעירא, ולבתר אשתלים דינא מעלאה. למהוי זכותא כליל בדינא. דא לעילא, ודא לתתא. דינא בזכותא, שלימו דדינא. דא בלא דא, לאו איהו שלימו. ובגין כך, יצחק ורבקה כחדא אינון, דא דינא, ודא זכותא, למהוי שלימו כחדא. זכאה חולקיהון דישראל, דקודשא ב"ה יהב לון אורייתא שלימתא, למיהך בארח קשוט, כגוונא דלעילא.

פירוש הסולם

תשכד) ות"ח כד קיימי וכו': ובוא וראה, כשעמדו הסנהדרין למטה לדון דיני נפשות, היו צריכים לפתוח בזכות. כדי לכלול הזכות בדין. ועוד שהם נקראים לדון, מבית הזכות. כלומר שסוד הסנהדרין הוא בהיכל הזכות (כנ"ל אות תקצ"ח) וע"כ היה ההשתדלות שלהם לפתוח בזכות, ומתחילים בזכות מן הקטן שבסנהדרין, ואח"כ נשלם הדין בהעליון שבסנהדרין, שתהיה הזכות כלול בדין. זה למעלה וזה למטה. דין בזכות הוא שלמות הדין, זה בלא זה, אינו שלמות. ומשום זה יצחק ורבקה הם כאחד, שזה דין וזה זכות. שתהיה שלמות אחד. שיצחק הוא דין, ורבקה היא זכות. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם תורה שלמה, ללכת בדרך האמת כעין האורות שלמעלה.