זהר

תשכג) פתח רבי יוסי ואמר, יהי דן נחש עלי דרך. אימתי הוה דן נחש, ביומוי דירבעם, דכתיב ואת האחד נתן בדן אמאי אתייהיב תמן עלי דרך. על ההוא ארח, דיתמנע דלא יסלקון לירושלם. ודא דן, הוה לון נחש לישראל עלי דרך, עלי דרך ודאי, כד"א ויועץ המלך וגו'. שפיפון עלי ארח. דעקיץ לון לישראל. וכלא לא הוה אלא עלי דרך, ועלי אורחא, לאתמנעא מישראל דלא יסלקון לירושלם, למיחג חגייהו, ולקרבא קרבנין ועלוון, למפלח תמן.

פירוש הסולם

תשכג) פתח ר' יוסי וכו': פתח ר"י ואמר, ​יהי דן נחש עלי דרך. מתי היה דן נחש, בימיו של ירבעם, שכתוב, ואת האחד נתן בדן, כי נחש הוא ע"ז, ולמה ניתן שם, עלי דרך. היינו עלי דרך ההוא, שימנעו מלעלות עליו לירושלים. ודן זה היה נחש לישראל עלי דרך, עלי דרך ודאי, כש"א ​ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלם, נמצא שעשה הנחש על הדרך של ירושלים למנוע עליית הרגל. שפיפון עלי ארח, שנשך לישראל. וכל זה לא היה אלא עלי דרך, ועלי ארח, למנוע את ישראל שלא יעלו לירושלים לחוג חגיהם ולהקריב קרבנות ועולות ולעבוד שם.