זהר

תשי) כד נטיל יעקב האי היכלא שתיתאה, כדין אקרי בשמא קדישא עלאה שלימא, ויי'. ואי תימא שלימא דכלא. לאו הכי, אלא כד אשתלימו כלהו היכלין אלין באלין, כדין אקרי כלא בשמא שלים, ידו"ד אלהים. ודא הוא שמא שלים מכלא. ועד לא אתחברו דא עם דא, היכלין בהיכלין, לא אקרי בשמא שלימא דא. וכד מתחברן כחדא אלין באלין, כדין אשתלים כלא מעילא ותתא. ונהירו דעילא לעילא, נחתא ושריא על כלא, ואתקשר כלא כחדא, למהוי כלא חד.

פירוש הסולם

תשי) כד נטיל יעקב וכו': כשלקח יעקב, שהוא ת"ת, להיכל הששי הזה (ב"ב אות קל"ב), אז נקרא בשם הקדוש השלם, והויה. ואם תאמר, שהוא שלמות הכל. אינו כן. אלא כשנשלמו כל ההיכלות להתיחד אלו באלו, אז נקרא הכל הויה אלקים, וזה הוא שם שלם לגמרי. וכל עוד שלא נתחברו זה עם זה היכלות בהיכלות, לא נקרא בשם השלם הזה, וכשמתחברים יחד אלו באלו, אז נשלם הכל מלמעלה ומלמטה, והאור של למעלה למעלה שהוא בינה יורד ושורה על הכל ונתקשר הכל כאחד, להיות הכל אחד.