זהר

תשיח) דכורא אשתלים בה, מה דלאו הכי בכל שאר דוכתי דאורייתא. ודא שבחא דמהימנותא עילאה, למנדע דהא ה' הוא האלהים. דכורא אשתלים בנוקבא, ואתכלל חד בחד, דכורא אתבני בנוקבא. ודא איהו ייחודא שלים, ולא אית שלימו אלא דכורא ונוקבא כחדא.

פירוש הסולם

תשיח) דכורא אשתלם בה וכו': הדכר, שהוא ז"א, נשלם על ידי הנוקבא, שהיא מלכות. מה שאין כן בכל שאר המקומות שבתורה. וזהו שבח האמונה העליונה, שהיא המלכות, לדעת, כי ה' הוא האלקים. שפירושו שהדכר נשלם על ידי הנוקבא, ונכללו זה בזה, הדכר נבנה על ידי הנוקבא. וזהו היחוד השלם, שאין שלמות אלא דכר ונוקבא ביחד.
ביאור הדברים. כי הנוקבא, עיקרה מקו שמאל היא, וע"כ אינה נשלמת אלא בהארת חכמה משמאל. ולפיכך צריכה הנוקבא לב' זווגים עם ז"א, שבזווג הא' מקבלת ממנו הארת החכמה משמאל. וזה נבחן זווג דו"ק דגדלות. ואח"כ נעשתה ראויה לזווג הב' להתיחד עם ז"א בחסדים מכוסים בסוד אוירא דכיא מאו"א, וזהו זווג דג"ר ממש. והדכר שהוא ז"א, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, שהיא בחינת ו"ק בלי ראש. זולת כשמתיחד עם הנוקבא, שצריך להשפיע לה חכמה, שאז מקבל הוא בהכרח את החכמה תחילה, ואז נשלם בג"ר. וזהו בזווג הא' שצריך להשפיע חכמה לנוקבא, כנ"ל. והיחוד דקריאת שמע ה"ס הזווג הא' להשפיע חכמה אל הנוקבא, שאז נשלם ז"א בג"ר על ידי המלכות.
וז"ש. דכורא אשתלים בה, שבזווג הזה הנעשה ע"י קריאת שמע, נשלם ז"א בג"ר ע"י הנוקבא, דהיינו על ידי שנתעורר על ידה להשפיע לה חכמה, נכלל גם היא מחכמה וקונה ג"ר. כנ"ל. מה דלאו הכי בכל שאר דוכתי דאורייתא, כי בשאר הזווגים, משפיע לה ז"א חסדים, ואז הנוקבא נשלמת מז"א, וז"א אינו נשלם כלל על ידה. וז"ש, דכורא אתבני בנוקבא, שביחוד דק"ש, נבנה ז"א בג"ר ע"י יחודו עם הנוקבא, כמבואר. וג"ר אלו הם רק ו"ק דג"ר. כנ"ל.