זהר

תשיב) מאן היכלו. דא היכל עלאה פנימאה, דתמן מתקדשא כלא. תמן מקדשין למאן דחזי לאתקדשא. היך מקדשין ליה בההוא היכלא. בקדמיתא אתפתחו תרעין, וחד מפתחא סתימא, אתקין ופתח תרעא חד, לסטר דרום, כדין עאל כהנא רבא בההוא פתחא, ואזדרז בהימיינוי, ותקונוי. ואתעטר בעטרא דקדושה ולביש חושנא ואפודא, ומעילא דשבעין זגין ורמונין, דאינון פעמון זהב ורמון. וציץ נזרא דקודשא על מצחיה, דאתקרי ציץ נזר הקדש, ואתקשט בד' בגדי זהב, ובד' בגדי לבן. ועל ההוא ציץ מ"ב אתוון מלהטן ביה, ומנצצן עליה, ונהיר כל ההוא היכלא בנהורין עלאין.

פירוש הסולם

תשיב) מאן היכלו דא וכו': כתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד. שואל, מי הוא היכלו. ומשיב, זה היכל עליון הפנימי, ששם מתקדש הכל דהיינו בינה, שם מקדשים למי שראוי להתקדש. איך מקדשים אותו ההיכל. ומשיב, בתחילה נפתחים השערים ע"י הדעת, שהיא ז"א, שבעת שליטת השמאל בבינה הוא עולה לבינה, ונעשה קו האמצעי שה"ס דעת המיחדת ימין ושמאל, שהם חכמה ובינה, זה בזה, ופותח שערי בינה, דהיינו שפותח הבינה מסתימת השמאל. ועי"ז מקבל ממנה גם ז"א ג' קוין, כי כיון דתלת מחד נפקי, חד בתלת קיימא (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) ומפרש דבריו, מפתח סתום אחד, דהיינו דעת, התקין ופתח שער אחד לצד דרום, שה"ס קו ימין, אז נכנס כהן גדול, שהוא חסד, בפתח ההוא, ומזדרז באבנט שלו, שה"ס המלכות, ותקוניו, דהיינו ד' בגדי כהן הדיוט, שהם מצנפת וכתונת ואבנט ומכנסים. שהם כנגד ד' אותיות אדני שהיא המלכות. ואח"כ מתעטר בעטרה של הקדושה, ולובש חשן ואפוד, ומעיל של ע' פעמונים ורמונים, שהם פעמון זהב ורמון. שה"ס המוחין דהארת החכמה הנמשכים מה' ראשונה דהויה, כנ"ל. וציץ, נזר הקודש על מצחו, שנקרא ציץ נזר הקדש, דהיינו י' דהויה. ונתקשט בד' בגדי זהב, וד' בגדי לבן שהם כנגד ח' אותיות, שבשמות הוי"ה אדני. ועל אותו הציץ מלהטות מ"ב אותיות, דהיינו השם מ"ב (כנ"ל תשי"א) ומתנוצצות עליו. וכל אותו ההיכל מאיר באורות עליונים.