זהר

תשיא) ואי תימא דן, לאו דרגיה בהאי. הכי הוא ודאי, אלא אתמנא על דרגא דא, למהוי סטרא בתרייתא, ושבחא איהו דיליה, ממנן דמלכא בהאי, וממנא על האי, ויקרא איהו לכל אינון ממנין. וכרסייא דמלכא, בכל אינון ממנן אתתקן, בכל הני ממנן תתותייהו מתפרשן אורחין ודרגין, הן לטב, הן לביש, וכלהו אתאחדן בהני תקוני דכרסייא, ובגיני כך דן לסטר צפון, בנוקבא דתהומא רבא, דסטר צפון כמה חבילי טריקין אזדמנן תמן, וכלהן טפסירא דקסטרא לאבאשא עלמא.

פירוש הסולם

תשיא) ואי תימא דן וכו': שואל, ואם תאמר, הלא דן, אין מדרגתו לשמש בנחש ושפיפון, ומשיב, כן הוא ודאי אלא שנתמנה על מדרגה זו, לשלוט עליה לצרכי הקדושה, להיותו בחינה אחרונה, והוא לשבחו. כי יש ממוני המלך על זח ויש ממונים על זה, וכבוד הוא לכל הממונים להיות ממוני המלך, מבלי להתחשב על מה הוא ממונה, שכסא המלך מתתקן בכל הממונים יחד, ותחת כל אלו הממונים מתחלקים דרכים ומדרגות הן לטוב והן לרע, וכולם ביחד מתאחדים בתקוני הכסא, שהוא הנוקבא, ומשום זה דן לצד צפון הוא, דהיינו בירך שמאל הנוקבא שהיא הוד. ובנקב של תהום הגדול, הנמצא בסיום ירך שמאל, שהוא בינה דקליפה, כמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים שם, שכולם שרים ממונים להרע לעולם.