זהר

תשיא) אשתאר כבוד, דאתמר ביה בשכמל"ו. ואיהו כבוד ל"ב, ד' זמנין לכל סטר דאת ד', הרי ס"ד לד' סטרין, רנ"ו. ואוקמוה, כבוד לעילא, ל"ב לתתא. ובג"ד מייחדין בכל יומא תרין זמנין, דאמרן בהו תרין זמנין כבוד, דאיהו ס"ד. ותרין זמנין ד' ד' מן אח"ד, הרי ע"ב. הרי ד' דאח"ד, שלימו דמ"ב שמהן. ושלימו דע"ב שמהן. ובג"ד אמרין במזמור לדוד מי זה מלך הכבוד יי' עזוז וגבור. ובזמנא תניינא מי הוא זה מלך הכבוד. ע"כ.

פירוש הסולם

תשיא) אשתאר כבוד דאתמר וכו': נשאר כבוד, שנאמר בו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והוא כבוד ול"ב, שהם בגימ' ס"ד, ד' פעמים לכל צד, של הד', הרי ס"ד לד' צדדים, שהם בגי' רנ"ו. (כנ"ל אות של"ט) והעמידו, כבוד למעלה ולב למטה. ומשום זה מיחדים בכל יום ב' פעמים שמע ישראל, שאנו אומרים בהם ב' פעמים כבוד, שהם ס"ד. ועם ב' פעמים ד' ד' מן אחד, הרי ע"ב. הרי ד' דאחד שלימות של מ"ב שמות, ושלימות של ע"ב שמות. ומשום זה אומרים במזמור לדוד, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור וגו'. ובפעם השניה מי הוא זה מלך הכבוד. ה' צבאות וגו'.
ביאור המאמר. יש ב' יחודים, יחודא עלאה ויחודא תתאה כמ"ש לעיל (בהקסה"ז מאות ר"ד עד אות ר"ח ע"ש ובהסולם) שיחוד העליון הוא, יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, שתרגומו יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדון ביה למהוי בשלימו בשית סטרין, שה"ס א"ח דאחד. ותראה היבשה, היינו לקשר במדרגות אלו דז"א שנתגלו, גם בחי' ד' דאחד הנק' יבשה, כשהיא מחזה ולמעלה, ששם היא סתומה וכל אורותיה קפואים. ויחוד הזה ה"ס יחוד דשש תיבות שמע ישראל וגו', שהוא מגלה החסדים לז"א. אבל הד' דאחד עוד לא קבלה תקונה, שהחכמה שבה תוכל להאיר, עד שנעשה יחוד התחתון, שה"ס תדשא הארץ דשא, שיחוד הזה נעשה בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואז מה דחוות יבשה מחזה ולמעלה דז"א, ביחוד העליון, עתה, כשירדה מחזה ולמטה בבשכמל"ו, אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין. כי מחזה ולמטה מתגלה החכמה שבד' דאחד, וכל הספירות דז"א שהם אח דאחד, מאירים בכל הצדדים דד' דאחד במילואם. (ע"ש, ועי' במראות הסולם שם מאות ה' עד אות ט').
וז"ש, ט' אינון לכל סטר לקבל ט' ירחין דיולדה כחושבן א"ח, דהיינו ביחוד העליון של שמע ישראל, הד' דאחד מקבלת מט' ספירות דז"א שה"ס אח, בבחינת עבור, שה"ס ט' ירחים, ט"ס. מאן יולדת ד' מן אחד, כלומר אח"כ כשנעשה יחוד התחתון שמחזה ולמטה, בבשכמל"ו, אז היא יולדת הט"ס, כלומר שמתגלים בה. אבל ביחוד העליון עוד ט"ס דז"א שהם אח דאחד מכוסים וסתומים בה כמו מעוברת. כי אז היא בבחינת יבשה כנ"ל. וז"ש, אח איהו וכו' הא ארבעין ותרין, שזה מרמז לשם מ"ב, כי מחזה ולמעלה דז"א ששם יחוד העליון, שולט שם מ"ב, שאורות החכמה מכוסים בשם הזה. ואחר שנעשה יחוד הזה העליון, בסוד השם מ"ב, נשאר ליחד יחוד התחתון שמחזה ולמטה דז"א, בסוד בשכמל"ו. וז"ש (באות תשי"א) אשתאר כבוד דאתמר ביה בשכמל"ו, דהיינו שנשאר לנו עתה ליחד יחוד התחתון הזה, כדי שהד' דאחד תלד ותגלה הט"ס שקבלה לכל צד שלה ביחוד העליון. וז"ש, ואיהי כבוד לב שהיא נקראת כבוד, ומתגלים בה ל"ב נתיבות החכמה, ד' זמנין וכו' רנ"ו, שרומז לסוד רנ"ו כנפי החיות, ואוקמוה כבוד לעילא ל"ב לתתא שלמעלה מחזה נקראת המלכות כבוד, אמנם גילוי הכבוד, שהוא ל"ב נתיבות החכמה המתגלים ע"י המלכות, זה הוא רק מחזה ולמטה דז"א. בהיחוד דבשכמל"ו. וז"ש, ובג"ד מייחדין וכו' הרי ע"ב. שביחוד התחתון מרומז שם ע"ב, שה"ס השם, שהחכמה מתגלה בו. הרי ד' דאחד שלימו דמ"ב שמהן ושלימו דע"ב שמהן, דהיינו השלימות של זווג העליון שמחזה ולמעלה לשליטת החסדים, שה"ס השם מ"ב, והשלימות של הארת החכמה שמחזה ולמטה שה"ס השם ע"ב. שהוא יוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט (כנ"ל בשלח אות קע"ג) וז"ש, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור וכו' דהיינו כבוד לעילא ל"ב לתתא כנ"ל, שמלך הכבוד הא' הוא למעלה מחזה ששם המלכות נקראת כבוד בסוד השם מ"ב שאין שם גילוי ל"ב נתיבות החכמה, ומלך הכבוד הב' שכתוב בו ה' צבאות הוא מלך הכבוד, היינו הכבוד שלמטה מחזה שה"ס השם ע"ב, שיש בו גילוי חכמה. (ע"כ רע"מ).