זהר

תשטו) כתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. תפלות כנגד תמידין תקנום. ת"ח, באתערותא דלתתא, אתער הכי נמי לעילא, ובאתערותא דלעילא, הכי נמי לעילא מניה, עד דמטי אתערותא לאתר דבעיא בוצינא לאדלקא ואדליק, ובאתערותא דתננא דלתתא, אדליק בוצינא לעילא, וכד האי אדליק, כלהן בוצינין אחרנין דלקין, ומתברכאן מניה כלהו עלמין. אשתכח, דאתערותא דקרבנא תקונא דעלמא, וברכאן דעלמין כלהו.

פירוש הסולם

תשטו) כתיב,​ את הכבש האחד תעשה וגו': תפלות נגד התמידים תקנו. תפלת שחרית נגד תמיד של שחר ומנחה נגד תמיד של בין הערבים. בוא וראה, בהתעוררות של מטה על ידי הקרבת הקרבן, נתעורר גם כן למעלה. וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, נתעורר העליון ממנו. עד שההתעוררות מגיע למקום שצריכים שם להדליק את הנר, והוא נדלק. ונמצא שבהתעוררות העשן העולה מקרבן שלמטה, נדלק הנר למעלה, שהוא הנוקבא, וכשנר הזה נדלק כל נרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו. נמצא. שהתעוררות הקרבן הוא תקין העולם, וברכות העולמות כולם.
פירוש. כי התחתונים, שבעולם עשיה, אינם יכולים להעלות מ"ן ישר לזו"ן דאצילות, אלא רק למדרגה עליונה הסמוכה לה, ואותה מדרגה מעלה גם כן לעליונה הסמוכה לה. וכן עולה המ"ן ממדרגה למדרגה עד שהמ"ן מגיעים לזו"ן דאצילות. וז"ש, באתערותא דלתתא, ע"י הקרבן שהתחתונים מקריבים בעולם עשיה, אתער הכי נמי לעילא מתעוררים המדרגות שבעולם היצירה, להעלות המ"ן שקבלו מעשיה אל עולם הבריאה, ובאתערותא דלעילא של המדרגות דבריאה, הכי נמי לעילא מניה, דהיינו לעולם אצילות, עד דמטי וכו' בוצינא לאדלקא, עד שמגיע המ"ן אל הנוקבא, ומעלית המ"ן לז"א, והיא מאירה ממנו, כמו שהזוהר הולך ומבאר לפנינו. להדליק את הנר, פירושו ליחד הנוקבא שנקראת נר, בז"א כדי שתקבל ממנו אור, שנבחן שנדלקת ממנו.