זהר

תשו) וכד משתמשי מארחא דימא, אתחזון רכבין על סוסייהו. ואלמלא דהאי חויא, דאיהו כניש לכל משיריין, כמין לסוף ארחין, ובדר לון לאחורא, הוו מטשטשי עלמא. מסטרא דהני נפקין חרשין לעלמא. תא חזי, בבלעם כתיב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, בגין דאינון קיימין ללחשא בחרשי עלמא.

פירוש הסולם

תשו) וכד משתמשי מארחא וכו': וכאשר הקליפות משתמשים מן האורח הזה שבים, דהיינו שיונקים משם שפע, הם נראים רוכבים על סוסיהם. ולולא נחש הזה שהוא מאסף לכל המחנות, דהיינו דן, נחש הקטן, אורב בסוף האורחות, ומפזר אותם לאחור, היו מחריבים את העולם. ועליהם נאמר, הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. דהיינו המזיקים הרוכבים על סוסים כנ"ל. מצד אלו הקליפות, יוצאים מכשפים לעולם. בוא וראה, בבלעם כתוב, ​ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, דהיינו הנחשים הנ"ל, משום שהם עומדים ללחש בכשפי העולם.