זהר

תשב) בההיא שעתא, אלין מארי תורה יהון נכבדים. אלין דסבילו כמה חבלים וצירין כיולדה, והוו מבוזין בין עמי הארץ, יהון נכבדים. ומיד יי' למבול ישב, לרשיעיא. אין מבול, אלא דינין דמבול. כגוונא דנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו ביומי טופנא, אוף הכא יתערון דינין לגבייהו עילא ותתא, עד דלית סוף ותכלית, וכל בזויין וקלנא, דעבדו אומין עכו"ם דעלמא, לשם יהוה ולעמיה, וכמה חרופין דסבילו ישראל מנייהו על שם יי', מכלהו נטיל נוקמא קב"ה, ועל דא אתקרי, נוקם יי' ונוטר ובעל חמה לגבייהו.

פירוש הסולם

תשב) בההיא שעתא אלין וכו': בעת ההיא, אלו בעלי תורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה, והיו מבוזים בין עמי הארץ, יהיו נכבדים. ומיד, ה' למבול ישב, בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינים דמבול, דהיינו, כעין שנפתחו מעיינות תהום, וארובות השמים נפתחו בימי המבול, אף כך יתעוררו אז דינים עליהם, על הרשעים, למעלה ולמטה, עד שאין סוף ותכלית אל הדינים שלהם, וכל בזיון וקלון שעשו אומות העולם עכו"ם לשם הויה ולעמו, וכמה חרפות שסבלו ישראל מהם על שם ה', מכולם יטול הקב"ה נקמה. וע"כ נקרא נוקם ה' ונוטר ובעל חימה, אליהם.