זהר

תר) בשעתא דאתברי אדם, אתוון כלהו אתבריאו, אתגלימו, ואצטיירו. בשעתא דאתנשיב ביה רוחא, נפקו נקודי ואתיישבו באתוון. בשעתא דאתתקן בסוכלתנו ובמדע, נפקו תנועי דטעמי ואתיישבו על נקודי ואתוון. וכל תיקונא דרזא דאדם הכי איהו, בכל סטרין דעלמא. ברזא דאדם, אתיישב כולא כמא דאתמר. ולית אדם, בר בכל הני תיקונין.

פירוש הסולם

תר) בשעתא דאתברי אדם וכו': בשעה שנברא האדם, כל האותיות שבו נבראו, ונגלמו, דהיינו שנעשו בהן ממשות וחוזק, ונצטיירו. בשעה שנפח בו רוח, כמ"ש ויפח באפו וגו'. יצאו הנקודות ונתישבו באותיות. שה"ס הנשמה אל הגוף שנקרא אותיות (כנ"ל בהסולם אות תקצ"ה). בשעה שנתתקן בתבונה ודעת, יצאו התנועות של הטעמים, שה"ס ג"ר מאו"א (כמ"ש שם), ונתישבו על הנקודות והאותיות. וכל תקון של סוד אדם כך הוא, שכלול בכל צדדי העולם. בסוד האדם מתישב הכל כמו שאמרנו. ואינו נקרא אדם, חוץ אם יש לו כל אלו התקונים, שהם אותיות נקודות וטעמים, כנ"ל.