זהר

תרצ) ת"ח, כד אינון זכאי קשוט משתדלי באורייתא, כל אינון תוקפין דשאר עמין, דשאר חילין, וכל חילין דלהון, אתכפיין, ולא שלטי בעלמא, וישראל אזדמן עלייהו לסלקא לון על כלא, ואי לא, חמור גרמא לון לישראל למיהך בגלותא, ולמנפל ביני עממיא, ולמשלט עלייהו. וכל דא אמאי, בגין וירא מנוחה כי טוב, ומתקנא קמיה, ויכיל למרווח בגינה כמה טבין וכמה כסופין, ומטא אורחיה דלא למסבל עולא דאורייתא, בג"כ ויהי למס עובד.

פירוש הסולם

תרצ) ת"ח כד אינון וכו': בוא וראה, כאשר צדיקי אמת עוסקים בתורה, כל אלו הכחות של שאר העמים, ושאר הצבאות. וכל הכחות והצבאות שלהם, נכנעים ואינם שולטים בעולם. וישראל נועדים להם, לעמי העולם, כלומר, שעמי העולם מזמינים את ישראל, להעלות אותם לראש על כל העמים. שזסוה"כ, יששכר. דהיינו יש-שכר. כמבואר. ואם לא, קליפת חמור גרם לישראל ללכת בגלות וליפול בין העמים שישלטו עליהם. וכל זה למה, משום, וירא מנוחה כי טוב, שראה התורה שהיא טובה ומתוקנת לפניו, ויכול להשתכר על ידה כמה טובות וכמה חמודות, והוא הטה דרכו שלא לסבול עול תורה, בשביל זה, ויהי למס עובד בגלות.