זהר

תרצו) אלא דן, הוא דכתיב ביה, מאסף לכל המחנות, דהוא ירכא שמאלא, ואזיל לבתרייתא. תא חזי כיון דיהודה וראובן נטלין, ליואי וארונא פרשין דגלין, ונטיל דגלא דאפרים דאיהו למערב, ירכא ימינא נטיל, בקפסירי קסטא. ואי תימא, זבולן דאיהו עאל, ונפיק, דכתיב ביה, שמח זבולן בצאתך, וכתיב וירכתו וגו'. אלא ודאי, יהודה אתכליל מכלא.

פירוש הסולם

תרצו) אלא דן הוא וכו': ומשיב, אלא דן, הוא שכתוב בו, ​מאסף לכל המחנות, שהוא ירך השמאלית, דהיינו הוד, והולך לאחרונה. ומפרש, בוא וראה, כיון שיהודה וראובן נוסעים, הלוים והארון פורשים דגלים, ונסע דגל אפרים, שהוא למערב, ירך הימנית נוסעת על פי הסדר, שירך ימנית קודמת לירך שמאלית שהוא דן. וע"כ נוסע דן לאחרונה. ואם תאמר, זבולון שהוא נכנס ויוצא, שכתוב בו, ​שמח זבולון בצאתך, שזהו שייך לירך, וכן כתוב בו בפירוש,​ וירכתו על צדון, ואם כן זבולון הוא ירך, ולא אפרים. ומשיב, אלא ודאי יהודה נכלל מכולם. פירוש, כיון שזבולון הוא כלול בדגל יהודה, אין לו מדה לפני עצמו, אלא שנכלל ביהודה, שהוא ראש הדגל, ורק אפרים, שהוא ראש הדגל, יש לו מדה בפני עצמו שהוא ירך הימנית, דהיינו נצח. בקפסירי קסטא, פירושו לפי הענין, על פי הסדר.