זהר

תרצו) יומא חד, רבי פרחיה הוה יתיב אבבא דפתחא דלוד, והוה עציב, דדחיקא ליה שעתא. אתא חד ב"נ לגביה, אמר ליה, רבי, תיבעי למיהך בדוך פלוני בהדאי, ואתן לך מאני כסף, בגין דנשתדל באורייתא כחדא באורחא, אמר ליה ניזיל. אזלו. אמר ליה, רבי, מאי דכתיב, כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה. אמר ליה החיים אלו הצדיקים, והמתים אלו הרשעים.

פירוש הסולם

תרצו) יומא חד רבי וכו': יום אחד, היה ר' פרחיה יושב בפתח שער לוד, והיה עצוב, שהשעה היתה דוחקת לו. בא אליו אדם אחד, אמר לו, רבי, תרצה ללכת למקום פלוני, ואתן לך כלי כסף, כדי שנשתדל יחד בתורה בדרך, א"ל נלך. הלכו, אמר לו, רבי, מהו שכתוב, כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה. אמר לו, החיים, אלו הצדיקים. והמתים, אלו הרשעים.