זהר

תרפ) לכלבא דאיהו רעב, ומאן דבעי דלא נשיך ליה, יהיב ליה בשרא למיכל, או נהמא, וישקי ליה מיא. ורזא דמלה, אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'. ובדא יתהדר רחימו דב"נ, דלא דיי דלא נשיך ליה בכמה יסורין, אלא אתהדר למהוי ליה סניגורא, ואתהדר רחימוי.

פירוש הסולם

תרפ) לכלבא דאיהו רעב וכו': בדומה לכלב שהוא רעב, ומי שרוצה שלא ישך אותו, נותן לו בשר או לחם לאכול ומשקהו מים. וסוד הדבר, אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'. ובזה הוא נעשה אוהב אל האדם, שלא די שאינו נושך אותו, בכמה יסורים, אלא נתהפך להיות עליו מליץ יושר, ונעשה אוהבו (כנ"ל פרשת נח אות ק"ד ק"ה).