זהר

תרפט) כתיב חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו'. חזה הוית עד די כרסוון רמיו, כד אתחרב בי מקדשא, תרי כרסוון נפלו, תרי לעילא, תרי לתתא. תרי לעילא, בגין דאתרחיקת תתאה מעלאה, כרסייא דיעקב אתרחיקת מכרסייא דדוד. וכרסייא דדוד נפלת, הה"ד השליך משמים ארץ. תרי כרסוון לתתא: ירושלם, ואינון מארי דאורייתא. וכרסוון דלתתא כגוונא דכרסוון דלעילא, מריהון דאורייתא היינו כרסייא דיעקב. ירושלם היינו כרסייא דדוד, ועל דא כתיב, עד די כרסוון, ולא כרסיא. כרסוון סגיאין נפלו, וכלהו לא נפלו, אלא מעלבונה דאורייתא.

פירוש הסולם

תרפט) כתיב, חזה הוית עד וגו': כתוב חזה הוית עד די כרסוון רמיו, היינו כשנחרב בית המקדש נפלו ב' כסאות, כי ב' כסאות הם למעלה וב' כסאות הם למטה, ומפרש, ב' כסאות הם למעלה, שהם כסא דיעקב שהוא ז"א, וכסא דדוד שהוא מלכות, וכיון שנתרחק כסא התחתון מכס העליון, שכסא יעקב נתרחק מכסא דוד, נפלה כסא דוד. זהו שכתוב, ​השליך משמים ארץ. וב' כסאות הם למטה, והם: ירושלים, ובעלי תורה. והכסאות שלמטה הם כעין הכסאות של מעלה, כי בעלי התורה היינו כסא של יעקב, שהוא ז"א ירושלים, היינו כסא של דוד, שהוא מלכות, ונמצא שנפל ב' כסאות כסא דוד של מעלה, שהוא הנוקבא, וכסא ירושלים של מטה. ועל כן כתוב עד די כרסוון לשון רבים, ולא כתוב כרסיא, לשון יחיד. כי כסאות רבים נפלו, וכולם לא נפלו, אלא מעלבונה של תורה.
פירוש. זו"ן נחלקים על החזה ויש זו"ן למעלה מחזה, והם ב' כסאות שלמעלה, ויש זו"ן למטה מחזה, והם ב' כסאות שלמטה. ואלו ב' כסאות שנפלו הם הנוקבא שלמעלה מחזה והנוקבא שלמטה מחזה.