זהר

תרפו) בההיא שעתא דגופא דא אתבני, מיד ותקראנה לו השכנות שם. ואמאי הכא שם. בכל אתר דכתיב שם, דא איהו נפש. כמה דאת אמר, ולא יכרת שם המת, דא איהו נפש. והכא ותקראנה לו השכנות שם, אינון שכינות קרו לההוא גופא דאתבני השתא שם, קרו לההוא נפש, לאשתכללא בההוא גופא. דהא לזימנין זמינא תמן נפשא, ולזמנין לא זמינא, בגין דאזלא ומשטטא בעלמא, וכדין קרון לה לגבי ההוא גופא.

פירוש הסולם

תרפו) בההיא שעתא דגופא וכו': באותה שעה שגוף זה הנולד מיבום, נבנה, מיד ותקראנה לו השכנות שם. ולמה כאן שם. ומשיב בכל מקום שכתוב שם, היא הנפש. כש"א ולא יכרת שם המת, שזו היא הנפש, וכאן, ותקראנה לו השכנות שם, פירושו, שהשכנות האלו קראו לאותו הגוף, שנבנה עתה, שם. דהיינו, שקראו לאותה הנפש, של מחלון, שישתכלל בגוף הזה. כי לפעמים מוכנת שם הנפש, ולפעמים אינה מוכנה להתלבש בגוף הזה, משום שהולכת ומשוטטת בעולם, ואז קוראים השכנות את הנפש שתתלבש בגוף הזה.