זהר

תרפג) איהו אתהני בגו סעודתא דמלכא בחולקא דא, ועל דא חדי, ואתפרש מישראל, ולא מקטרגא עלייהו. ואי לאו דהוה מיעוטא דסיהרא, לא הוו יהבי ליה בסעודתא דמלכא כלום. וכי במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד. אלא בגין דקריב ויניק, ונטיל חילא לעמיה, מגו סטר שמאלא דסיהרא, ואתתקף ביה. ובשעיר דא אתפרש מכלא, ואתהני בהאי. ובגין דקב"ה אזעיר לה לסיהרא, מקרבין ליה להאי שעיר, בגין דיתפרש מנה, ולא יתקריב למקדשא. וע"ד תנינן, הביאו עלי כפרה. עלי: בגיני, דאזעירת לה, בגין סבת דילי אתון צריכין דא.

פירוש הסולם

תרפג) איהו אתהני בגו וכו': הוא סמאל, נהנה מסעודת המלך בחלק זה שלוקח מן השעיר לחטאת, וע"כ הוא שמח ונפרד מישראל, ואינו מקטרג עליהם. ואם לא שהיה מיעוט הירח דהיינו המלכות (המבואר לעיל ב"א מאות ק"י עד קט"ו) לא היו נותנים לסמאל מסעודת המלך כלום. שואל, וכי מה הוא עושה במיעוט הירח. ומשיב, אלא משום שקרב ויונק ממקום החסרון שבמלכות ולוקח כח לעמו מצד השמאל של הלבנה, שהיא המלכות, ומתחזק בו, ובשעיר הזה, שנותנים לו ממנו חלק, הוא נפרד מכל ונהנה בזה. ומשום שהקב"ה מיעט את הלבנה, שאמר לה לכי ומעטי את עצמך (כמ"ש שם) לפיכך מקריבים שעיר הזה, כדי שסמאל יפרוש ממנה ולא יקרב אל המקדש, שהוא המלכות. וע"כ למדנו שהקב"ה אמר, הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח, עלי, היינו בשבילי, שאני מיעטתי אותה, ומשום הסבה שלי, שמיעטתי אותה, אתם צריכים לזה. להקריב שעיר כדי להפרידו ממקום המיעוט של המלכות. (וביאור הדברים הוא לעיל פרשת נח אות ק"ג ק"ד)