זהר

תרעח) אמר ר"מ, ודאי בני שנה אתקריאו על שם חמה, אימא קדישא, דאתמר בה פני משה כפני חמה. שנה אית בה שס"ה יומין, כחושבן שס"ה לא תעשה. ואיהו ע"ד לשמאלא. אימא עלאה, סיהרא בימינא. אסורה ברתא לאבא דאיהו לימינא חסד. ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין. אשתכח ו' עם אימא לשמאלא. ברתא עם אבא לימינא דחסד. ורזא דמלה, בחכמה יסד ארץ. חכמה אבא. ארץ ברתא. כונן שמים דאיהו ברא, עם אימא דאיהו תבונה, והאי איהו ידד"ו, הויות באמצע.

פירוש הסולם

תרעח) אמר רעיא מהימנא וכו' : אמר רע"מ, ודאי נקראים הכבשים בני שנה, על שם השמש, שהיא אמא קדישא, דהיינו בינה, שנאמר בה, פני משה כפני חמה, דהיינו שיש לו ג"ר שה"ס פנים, מבינה הנקראת שמש. שנה יש בו שס"ה ימים, דהיינו עם ​עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים הם שס"ה. שהם כחשבון שס"ה לא תעשה, והוא עד לשמאל, והוא אמא עלאה. הלבנה שהיא המלכות, היא בימין, כי הבת קשורה באבא, שהוא חסד לימין. והיא, המלכות, כלולה מרמ"ח מצות עשה. נמצאת הו', שהיא ז"א, היא עם אמא לשמאל, בסוד שס"ה מצות ל"ת, והבת היא עם אבא לימין, שהוא חסד. וסוד הדבר, בחכמה יסד ארץ. בחכמה, היא אבא, דהיינו חכמה דימין שהוא חסד, (כנ"ל אות ר"ד) ארץ היא הבת, דהיינו מלכות. הרי שהבת קשורה באבא. כונן שמים בתבונה, כונן שמים, שהוא הבן, דהיינו ז"א, עם אמא שהיא תבונה. וזה הוא הצירוף של השם יהה"ו. שה"ס הויות באמצע.
פירוש. כאן מפרש פירוש אחר על שבעה כבשים ממה שפירש לעיל (באות תרע"ה) ששם אומר שהם שבע ספירות של הלבנה וכאן אומר שהם כנגד שבע ספירות של החמה, שהיא ז"א. וז"ש בני שנה אתקריאו על שם חמה, אימא קדישא, דהיינו על שם ז"א שנקרא אור החמה המקבל מאמא קדישא, שמבחינת אור השמאל שז"א מקבל מאמא קדישא, הוא נקרא חמה. וז"ש דאתמר בה, פני משה, שהוא ז"א כפני חמה, שאז כשמקבל מאמא נבחן פניו, כאור השמש בגבורתו. שנה, דהיינו שנת החמה אית בה שס"ה יומין, כחושבן שס"ה לא תעשה. כי שס"ה ל"ת ה"ס המוחין דשמאל. וז"ש ואיהו ע"ד לשמאלא. המוחין מכונים עדן ומכונים עד, ואומר, שמוחין דשס"ה ימות החמה, הם עד לשמאלא, דהיינו הארת חכמה שבשמאל, אמא עלאה, שהם נמשכים מאמא עלאה. ואלו שבעה כבשים בני שנה שמקריב הם כנגד ז' ספירות דז"א, שהם ממשיכים לו הארת החכמה שבשמאל דאמא. שה"ס בני שנה, משס"ה ימות החמה. שהם מוחין דשמאל דאמא. אבל סיהרא, שהיא מלכות, אסורה ברתא לאבא דאיהו לימינא חסד, שהמלכות קשורה במוחין דאבא, שהוא החכמה דימין, שהוא אור החסדים, כי החכמה עצמה שבה נגנזה ונסתמה ומאירה רק באור החסד כנ"ל (אות ר"ד. ע"ש) ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין, שהם חסד. ונמצא שע"י הקרבן דר"ח מקבל כל אחד החסר לו. כי ז"א ממקורו הוא חסדים בלי חכמה, וע"כ מקבל עתה ע"י הקרבן חכמה דשמאל שהיא מאמא. והמלכות ממקורה היא חכמה דשמאל, וחסר לה רק חסדים, והיא מקבלת חסדים מאבא עלאה. וז"ש אשתכח ו', שהיא ז"א, עם אימא לשמאלא שמקבל מאמא החכמה דשמאל, החסר לו. ברתא עם אבא לימינא דחסד, והבת נמצאת עם אבא, שהוא חכמה דימין, שהוא חסד, החסר לה. וז"ש, והאי איהו יהה"ו שה' תתאה שהיא מלכות היא אחר הי' שהיא אבא, וה' עליונה שהיא אמא היא קודם הו' שהיא ז"א. הויות באמצע, זהו נאמר בסוד ד' פרשיות התפלין, שה"ס הויה כסדרה, י' היא קדש ה' עליונה, היא והיה כי יביאך, ו' היא שמע ה' תחתונה היא והיה אם שמוע. כמ"ש לעיל (בהקדמת ספר הזהר מאות רל"ח עד אות רמ"ב) אמנם מבחינת סדר הנ"ל דאבא יסד ברתא, נמצאות ב' פרשיות המתחילות בהויות דהיינו בוהיה, שהם והיה כי יביאך והיה אם שמוע שהם באמצע, כי ה"ס ב' ההין, וקדש שה"ס י' היא מתחילה. ושמע שה"ס ו' היא בסוף, דהיינו בסדר יהה"ו.