זהר

תרעז) ובג"כ, דא שמחה, ודא עציבו. דא חיים ודא מות. דא טוב, ודא רע, דא גן עדן, ודא גיהנם. וכלא, דא בהפוכא דדא, וע"ד גופא דלהון הוה בעציבו, ונשמתא בחדוה. וכד הוו אלין עשרה דאקרון הרוגי מלכות, הרוגים הוו מסטרא אחרא, ואשלימו אתר אחרא דקדושה. ובג"כ, כלא גלי קמי קב"ה, ואתעביד כדקא יאות.

פירוש הסולם

תרעז) ובגין כך דא שמחה וכו': ומשום זה. זה, הקדושה, שמחה, וזה, הס"א, עצבות. זה, טוב, וזה רע. זה ג"ע, וזה גיהנם והכל, זה, הקדושה, היא בהיפך מזה, הס"א. ועל כן הגוף שלהם, של הרוגי מלכות, היה בעצבות, כי נהרג, והנשמה בשמחה. שעלתה ונתדבקה בהקב"ה. וכשאלו עשרה הנקראים הרוגי מלכות, היו הרוגים, היו הרוגים מסטרא אחרא, והשלימו מקום אחר דקדושה. ומשום זה, הכל גלוי לפני הקב"ה, ונעשה כראוי.