זהר

תרעו) והוא ילונו בעמלו. מאן. דא קב"ה, הוא ילונו, ויהך עמיה לאעלא ליה לעלמא דאתי. דבר אחר והוא ילונו, מאן הוא. ההוא ב"נ דאכיל ושתי וחדי, כל מאי דאפיק למיכל ולמשתי, הוא ילונו לקב"ה בהלואה, ואיהו יהיב ליה כפלי כפלים, מכל מה דאפיק בהאי. בתרין אלין, אוזיף ב"נ לקב"ה, כד חייס ליה למסכנא. וכד אפיק בשבתי וזמני. דהא כלא אוזיף לקב"ה, כד"א מלוה יי' חונן דל וגמולו ישלם לו.

פירוש הסולם

תרעו) והוא ילונו בעמלו: שואל, מי ילונו. ומשיב, זה הקב"ה, הוא ילונו וילך עמו להכניסו לעולם הבא. פירוש אחר על והוא ילונו מי הוא. היינו אדם ההוא שאכל ושתה ושמח, כל מה שהוציא הוצאות, לאכול ולשתות, הוא, האדם ילונו, בהלואה להקב"ה, והקב"ה נותן לו כפלי כפלים על מה שהוציא בזה, לצרכי שבת ויום טוב. בשנים אלו מלוה האדם אל הקב"ה, א' כשמרחם על העני. ב' כשמוציא הוצאות על שבת ויום טוב. כי הכל מלוה להקב"ה. כמש"א מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו.