זהר

תרעה) אלא זבולון זכה, על דאפיק פתא מפומיה, ויהב לפומיה דיששכר, בגיני כך אקדים ליה בברכאן. מהכא אוליפנא, מאן דסעיד למריה דאורייתא, נטיל ברכאן מעילא ותתא. ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי, מה דלא זכי ב"נ אחרא, זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא, וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי. הה"ד זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות. כיון דכתיב לחוף ימים, אמאי והוא לחוף אניות. אלא, לחוף ימים, בעלמא דין. לחוף אניות, בעלמא דאתי, כד"א שם אניות יהלכון וגו'. דתמן הוא נגידו דעלמא דאתי.

פירוש הסולם

תרעה) אלא זבולון זכה וכו': ומשיב אלא זבולון זכה, שיקדימוהו ליששכר, משום שהוציא לחם מפיו ונתן לפיו של יששכר, משום זה, הקדים אותו לפני יששכר בברכות. מכאן למדנו מי שמפרנס לבעל תורה מקבל ברכות ממעלה ומלמטה. ולא עוד אלא שזוכה לשני שלחנות, מה שאינו זוכה אדם אחר, הוא זוכה לעושר שיתברך בעולם הזה, וזוכה שיהיה לו חלק בעולם הבא. ז"ש זבולון לחוף ימים ישכון וגו'. ושואל, כיון שכתוב לחוף ימים, למה כתוב עוד לחוף אניות. ומשיב, אלא לחוף ימים, הוא בעולם הזה, לחוף אניות הוא בעולם הבא. כש"א שם אניות יהלכון, שנאמר על ים גדול ורחב ידים, שהוא הבינה. שה"ס עולם הבא, כי שם השפע של עולם הבא.