זהר

תרעד) ובגין דא, הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי, כגוונא דא ולבתר אתמעיטת, ונחתת לרגלין דיליה, כגוונא דא ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, איתמר בה, היא העולה, סליקת מרגלוי. דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. למימר בה, השמים כסאי. והאי איהו רזא, צדיק מושל יראת אלהים. דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כגוונא דא, דוד"י. ידוד.

פירוש הסולם

תרעד) ובגין דא הביאו וכו': ומשום זה, אמר הקב"ה, שהוא ז"א, הביאו עלי כפרה. כי עלי היתה הלבנה לכתר ודאי, טרם המיעוט, דהיינו כתר ממעל לנצח והוד דז"א, כעין זה , ואח"כ נתמעטה וירדה לרגליו שלו, דהיינו למטה מנו"ה הנקראים רגלים, כעין זה . ובזמן זה של הביאו עלי כפרה, דהיינו בעת שמקריבים שעיר ראש חדש לכפר על מיעוט הלבנה, נאמר בה היא העולה, שהיא עולה מרגליו, שנאמר אז בה, והארץ, שהיא המלכות, הדום רגלי, ועתה היא עולה להיות כסא לבינה, ביחד עם ז"א שנקרא שמים, שיאמר בה, השמים כסאי. כי השמים שהוא ז"א עם המלכות נעשים כסא לבינה. וזה הוא סוד צדיק מושל יראת אלקים, שמהפך הדין לרחמים. כי ע"י שעיר ר"ח ממשיכים לה חכמה וחסדים כדי שתוכל לחזור למחזה ולמעלה דז"א ששם מקום הרחמים. אמנם זה מועיל רק בשעת ההקרבה, ולא לאחר זה, כי אין תקון זה נשלם עד גמר התקון. וסוד הדבר, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכעין זה יש צירוף ה"ו ה"י, שיורה על מדת הדין, ויש צירוף י"ה ו"ה, שמורה על מדת הרחמים. וההפרש הגדול בין מחזה ולמעלה למחזה ולמטה, עי' לעיל (ויגש דף י"א ד"ה ביאור).