זהר
תרעג)
ותא חזי,
רישא שירותא דמהימנותא, גו מחשבה, בטש
בוצינא דקרדינותא, וסליק גו מחשבה,
ואפיק נצוצין,
נציצין זריק לתלת מאה ועשרין עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה,
ואתבריר.
פירוש הסולם
תרעג)
ותא חזי רישא וכו': ובוא וראה, הראש של התחלת האמונה, שהוא הכתר, בתוך המחשבה, שהיא חכמה, בטש ניצוץ החזק, מסוד הבינה, ועלה תוך המחשבה, שבינה עלה לחכמה ונזדווגו יחד, והוציאו ניצוצין, דהיינו הארת החכמה מתוך המחשבה. וזרק הניצוצין לש"כ צדדים ו
ברר הפסולת מתוך המחשבה, ונבררה.
פירוש. אחר שיצאו הג"ר דנקודים, שהם כתר חכמה בינה הנ"ל, נזדווגו חכמה בינה והולידו הדעת וז"ס תחתוניות דנקודים שהם דעת חג"ת נהי"מ. ועליהם אומר
וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין, דהיינו שמונה מלכים הנ"ל, ומתוך שנמשכו ממעלה למטה, מאצילות לבי"ע, (
כנ"ל לפתיחת חוכמת הקבלה אות ק"ה). נשברו ומתו, שהאורות חזרו למאציל, והכלים שהם בחינת גוף, נפלו לסטרא אחרא. וז"ש,
ניצוצין זריק לש"כ עיבר. דהיינו שנשברו לש"כ בחינות. והטעם שהם ש"כ בחינות, הוא, כי שמונה מלכים נשברו, שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, הם ל"ב בחינות, ובכל בחינה מהם עשרה ספירות הם ש"כ. ואח"כ
בריר פסולת מגו מחשבה, דהיינו שהרחיב אותו הגורם שהמשיך החכמה ממעלה למטה, שהוא גרם השבירה, ואתבריר ואז חזרו ונתקנו.
