זהר

תרסב) וצדיק איהו דכתיש כתישין, ואפיק מכל אינון שייפין עלאין, דאינון זיתין קדישין, משח רבו בתיאובתא שלים, לגבי נוקביה. ואי לא כתיש, לא יפוק ההוא משחא, אלא בלא תיאובתא דשייפין, וההוא נגידו, לא אתהני מניה נוקבא, ולא הוי כדקא יאות, עד דתהא בלולה מניה מכל שייפין. וע"ד בלולה בשמן כתית, לאתהנאה ולאתזנא מניה.

פירוש הסולם

תרסב) וצדיק איהו דכתיש וכו': וצדיק, שהוא יסוד, הוא הכותש כתישים, ומוציא מכל אלו אברים העליונים, מספירות דז"א, שהם זיתים קדושים, שמן המשחה, בתשוקה שלמה אל הנוקבא שהיא המלכות. ואם אינו כותש, לא יצא שמן ההוא אלא בלי תשוקת האברים, ומאותו המשכה לא תהנה הנוקבא, והשמן, שהוא אור החכמה, אינו כראוי עד שיהיה בלול מכל האברים. וע"כ כתוב בלולה בשמן כתית, כדי להנות ממנו ולהיות ניזון ממנו.
פירוש השמן, שהוא אור חכמה עליונה שבימין, אינו כראוי אלא עד שיהיה נכלל מכל הקוין, דהיינו ג' הקוין שמחזה ולמעלה דז"א וג' הקוין שמחזה ולמטה דז"א, ואין יחוד הקוין נעשה אלא ע"י מסך דחירק שבקו אמצעי (כנ"ל לך וף י"ג ד"ה ונתבאר) שז"ס כתית, כי הדינים דמסך דחירק כותשים את קו השמאל עד שיתחבר עם הימין, ויתיחדו ג' קוין זה בזה (כמ"ש שם). ועיקר נושא המסך דחירק דקו האמצעי, הוא היסוד, שהוא סיומו. וז"ש, וצדיק איהו דכתיש כתישין, דהיינו המעורר את המסך דחירק לכתוש בו את קו השמאל, ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין וכו', כי ע"י הכתישה דיסוד, מתיחדים כל האברים שלמעלה מחזה דז"א, שה"ס ג' קוין חג"ת, וכל האברים שלמטה מחזה דז"א, שה"ס ג' קוין נה"י, ונעשים כולם אחד, ונמשך מכולם יחד, משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה, שאז הם ממשיכים שמן המשחה, שה"ס אור חכמה העליונה בתשוקה גדולה אל המלכות. וז"ש, ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא. כי אם לא יעורר המסך דחירק לכתוש בו את קו השמאל, אז לא היה השמאל מתיחד עם הימין לעולם, ולא היה יוצא שמן השלם ע"י ג' קוין, אל המלכות. (כמ"ש שם)