זהר

תרנט) אבל האי תקונא עלאה דיובלא, קיימא על תריסר, כהאי תתאה, ואע"ג דאיהו חד, האי חד אשלים לכל סטר, בהאי סטר, ובהאי סטר. אינון שית סטרין עלאין תריסר הוו. דכל חד אוזיף לחבריה, ואתכליל מניה, ואשתכחו תריסר, וגופא, וכלא קיימא על תריסר. מאן גופא, דא יעקב, והא אתמר, אלא רישא וגופא בחד קיימי.

פירוש הסולם

תרנט) אבל האי תקונא וכו': אבל תקון זה של העליון של היובל, שהוא בינה, עומד גם כן על י"ב, כמו זה התחתון, שהוא הנוקבא, ואע"פ שהוא אחד, שלא היה בו פרוד מעולם, הנה אחד הזה משלים לכל צד, בצד זה ובצד זה, דהיינו שהאחד שבספירות של צד ימין משלים לצד שמאל, והאחד שבספירות שבצד שמאל משלים לצד ימין, ונמצא, שאלו שש קצוות עליונות, דהיינו חג"ת נה"י שבבינה, הם י"ב. כי כל אחד, מחג"ת נה"י, מלוה לחבירו מאורותיו ונכלל מאורות חבירו, ונמצאו שהם י"ב, וגוף של הבינה עליהם. וענין הלואה, פירושו, כי אחר שהימין, שהוא חסדים, נשלם מהתכללות החכמה שבשמאל, הוא מחזיר לו הארתו, והוא נשאר באור חסדים בלבד. וכן השמאל מחזיר החסדים לימין אחר שנשלם על ידיהם, והוא נשאר בחכמה בלבד. ונמצא מה שנתנו זה לזה אינו אלא הלואה על מנת להחזיר. וע"כ כל עומד על י"ב, ואפילו הבינה. שהוא מטעם המבואר, ששש הספירות חג"ת נה"י שבה נכללים זה מזה, ויש חג"ת נה"י בצד ימין, וחג"ת נה"י מצד שמאל. ולא משום תקון הפרוד כמו בנוקבא. ושואל, מי הוא גוף. הוא יעקב, וכך למדנו, דהיינו ת"ת, ולא בינה שהוא ראש ולא גוף, ואיך תאמר שהבינה שהוא על י"ב הוא גוף. ומשיב, אלא ראש וגוף עומדים ביחד. כלומר שנכללים זה מזה, וע"כ יש בחינת ת"ת גם בראש בבינה.