זהר

תרנו) ואי תימא, במצרים בסליקו דיעקב מעלמא, דאשתכח שלימו בההיא שעתא, כולי האי אן הוא. ודאי שבעין נפשין הוו, וכל אינון דאולידו בשבע עשרה שנין, דלית לון חושבנא, כמה דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, וכתיב עצמו משערות ראשי. זכאה חולקיה דיעקב שלימא, דהוא אשתלים לעילא ותתא.

פירוש הסולם

תרנו) ואי תימא במצרים וכו': ואם תאמר, במצרים, בשעת הסתלקותו של יעקב מן העולם, שהשלימות היתה נמצאת באותה שעה, כל אלו איפה היו, דהיינו כל הפקודים של המחנות שהם בחינות שערותיה של הנוקבא. ואם לא היו שם, הרי הנוקבא היתה מחוסרת אז משלימותה, שהם השערות. ומשיב, ודאי ע' נפש היו, בביאתם למצרים שהם כנגד המוחין דע' סנהדרין, וכל אלו שהולידו בי"ז שנים, שיעקב חי בארץ מצרים, לא היה להם חשבון מחמת ריבויים, כמ"ש ​ובני ישראל פרו וישרצו ויעצמו במאד מאד, והם היו בחינות שערות של הנוקבא, כמ"ש​ עצמו משערות ראשי. אף ויעצמו שבכאן הם שערות. והם היו בשעת הסתלקות יעקב מן העולם, וע"כ לא היה חסר כלום מן השלימות אשרי חלקו של יעקב השלם, שהוא נשלם למעלה ולמטה, וההפרש בין מוחין דחשבון, לבין מוחין דלית לון חושבנא, נתבאר היטב לעיל (בהקסה"ז דף כ"ט ד"ה במספר) עש"ה.