זהר

תרנה) לבתר דאקרישו מגו מייא, נפקת את ו', מתציירא בציורא, דגלימו בדיוקנא דאדם. ועם כל דא לא חסר מההוא דיוקנא דאת א' כלום, ואתהדר ואתיישב בדוכתיה.

פירוש הסולם

תרנה) לבתר דאקרישו מגו וכו': אחר שנקרשו האותיות מתוך המים יצאה אות ו', מצטיירת בציור, ונגלמת בצורת אדם. ועכ"ז לא חסר כלום מאותה צורה שבאות א' וחזרה ונתיישבה במקומה.
פירוש. ההפרש בין הא' לבין הו', הוא, כי בא' נפרטים ג' הקוין, וכל קו ניכר בה בפני עצמו. והו' כולה היא קו אמצעי והתכללות הקצוות ימין ושמאל שבה אינם ניכרים בה (כנ"ל ז"ח בראשית אות קכ"ה ע"ש). וקרישת האותיות באה מכח הקו האמצעי (כמ"ש בזהר בראשית א' אות ל"ד ע"ש). וז"ש, כיון דאתברו שמים ברזא דא עד לא הוו קרישו, כי מטרם שנקרשו היו יכולים ג' הקוין להתפרט בז"א שנקרא שמים כמו בצורת א'. אבל אחר שנקרשו, דהיינו ששלט הקו האמצעי בתוך האותיות, נפקת את ו' וכו', אז יצאה אות ו' שעיקרה הקו האמצעי, ואין בה הכר של ימין ושמאל. אבל עכ"ז לא נגרעה כלום מחמת זה מצורת הא' שכבר יצאה. וז"ש, ועם כל דא לא חסר מההוא דיוקנא דאת א' וכו'. אלא שצורת ג' הקוין נשארה בה כמקודם. כי אין העדר ברוחני.