פירוש הסולם
תרנג)
בגין דכד נבקא וכו': ומפרש. משום, כשיצאה ה
א' וניתנה בראש האותיות, יצאה באותה הצורה של אלו האחרים הצריכים להתחבר עמה, וכשיצאה ה
א', הראתה אורה לשתי המדרגות האחרות, הצריכות להתחבר עמה, שהן שמאל ואמצע, וכולן נתאחדו יחד ונראות בצורה שלה, של ה
א'. כיון שב' המדרגות האחרות נמצאו ונתישבו במקומן, חזרה ה
א' ונתישבה במקומה בראש כל האותיות, לצד ימין.
ביאור הדברים. כבר ידעת שהאותיות ה"ס הכלים דז"א, שהוכשרו לקבל המוחין דבינה, ע"י עלית מ"ן דז"א לבינה, שתקן שם ב' קוין דימין ושמאל דבינה, ויחד אותם זה בזה, ונשלמו בסוד ג' קוין. וכללא הוא שכל שיעור השלמות שהתחתון גורם לעליון, משיג אותו גם התחתון. ולפיכך, כיון
דתלת מחד נפקי, כיון שג' קוין דבינה יצאו ע"י אחד, שהוא ז"א,
חד בתלת קיימא, קבל האחד, שהיא ז"א, ג"כ ג' קוין
(כמ"ש בזהר ב"א אות שס"ג), ומתוך שה
א' היא ראש כל האותיות, נרשמה בה צורת ג' קוין אלו. כי ה
י' העליונה שבה, ה"ס קו ימין. וה
י' התחתונה שבה, ה"ס קו שמאל. והקו שבין ב' היודין, ה"ס הקו האמצעי.
וז"ש
(באות תרנ"ב),
א' איהו חד, דהיינו שהיא מספר אחד.
ורזא דחד, דהיינו שמיחדת ג' אורות לאחד, כי
נפיק ואגלים ברזא דלתתא, שיצאו ונגלמו בסוד ז"א שהוא למטה,
שייפין עלאין דאתחברן בחד, דהיינו ב' הקוין העליונים, שמתחברים לאחד ע"י הקו האמצעי,
ואינון חד, ושלשתם נעשו כמו אור אחד.
ועם כל דא, אע"פ שה
א' מורכבת מג' קוין,
לאו איהו אלא שייפא חד, אינה אלא אבר אחד, ולא ג' אברים.
וז"ש
(באות תרנ"ג),
בגין דכד נפקא א' ואתיהיבת בראש, נפקא בההוא דיוקנא דהנהו אחרנין דאצטריכו לאתחברא בהדיה. שמפרש דבריו. כי בשעה שיצאה ה
א' להיות בראש האותיות, יצאה גם בצורת ב' הקוין האחרים, הצריכים להתחבר עמה להיות ג' קוין.
וכד נפק א', וכשיצאה הא', בקו ימין דז"א,
אחזי לב' דרגין אחרנין דאצטריכו לאתחברא בהדיה, דאינון שמאלא ואמצעיתא, הראתה אורה לב' קוין השמאלי והאמצעי הצריכים להתחבר עמה,
וכלהו אתאחדו כחדא, וכל ג' הקוין נתאחדו כאחד, ונראים בצורה שלה. כנ"ל.
כיון דאשתכחו ואתיישבו וכו'
אתהדר א' ואתיישב בדוכתיה בראש בסטרא דימינא, אחר שנעשה היחוד של הקוין לימין ולשמאל, נתישבה ה
א' בצד ימין, כלומר, שכל ג' הקוין שבה באו תחת שליטת קו ימין. משום שכל האותיות דז"א, הן תחת שליטת הקו הימני.
