זהר

תרנג) פתח ואמר, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יי' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. וכלא לקיימא קרא, וברחמים גדולים אקבצך. בההוא זמנא מתברין קליפות, דהוו מסחרין לשכינתא. מיד אתגלייא אבנא חדא מתלת אבנין, דאינון סגולתא. דעלייהו אתמר, ויהי בשלשים שנה, ואינון ייי' ברביעי, אבנא רביעאה, בחמשה לחדש, אבנא חמשאה. לקבלייהו, ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל. ואינון לקבלייהו חמש תיבין, דאינון שמע ישראל ידו"ד אלהינו ידו"ד.

פירוש הסולם

תרנג) פחח ואמר לא וגו': פו"א, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. וכל זה הוא לקיים הכתוב, וברחמים גדולים אקבצך. בזמן ההוא ישתברו הקליפות שהן מסבבות השכינה, מיד תתגלה אבן אחת, מג' אבנים, שהן סגולתא שה"ס המלכות שהיא נקודה עליונה דסגולתא (כמ"ש לקמן אות תרע"א ע"ש) שעל ג' נקודות אלו נאמר ויהי בשלשים שנה. וה"ס ג' יודין י' י' י', שכל נקודה היא י' וג' יודין בגי' שלשים. ברביעי, הוא אבן רביעי, שהיא נצח. מחמשה לחדש, הוא אבן חמישי, שהיא הוד. כנגדם, ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל, שה"ס חג"ת נ"ה הנלקחים מן היסוד הכוללם יחד, הנקרא נחל. וכנגדם הם חמש תיבות, שהן, שמע ישראל ה' אלקינו ה'.
פירוש. כשהמלכות עולה לבינה ומקבלת שם מקו שמאל דבינה, היא נמצאת למעלה מחסד וגבורה דז"א. ואז היא נקודה עליונה דסגולתא, כזה. שהמלכות היא נקודה עליונה וב' נקודות חסד וגבורה דז"א הן מתחתיה. וכשהמלכות מקבלת מג' קוין דז"א, אז היא רביעית לחג"ת דז"א, דהיינו בבחינת נצח. וכשהמלכות היא מתחת ז"א, אז היא חמישית, דהיינו בחינת הוד ששם הסיום, בסוד אמא עד הוד אתפשטותה.