זהר

תרמ) פתח ואמר, מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק. האי קרא, אסמכתא אית לן ביה, מהאוכל, דא צדיק, דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו, צדיק אוכל ודאי, ונטיל כלא, אמאי, לשובע נפשו, למיהב שבעא, לההוא אתר דאקרי נפשו דדוד. יצא מאכל, דאלמלא ההוא צדיק, לא יפוק מזונא לעלמין, ולא יכיל עלמא לקיימא. ומעז יצא מתוק, דא יצחק, דבריך ליעקב בטל השמים ומשמני הארץ.

פירוש הסולם

תרמ) פתח ואמר מהאוכל יצא מאכל וגו': מקרא זה יש לנו סמך מכתוב אחר אשר מהאוכל, פירושו מצדיק, שכתוב, ​צדיק אוכל לשובע נפשו. צדיק, שהוא יסוד, אוכל ודאי ולוקח הכל, שלוקח השפע מכל ספירות של ז"א, ולמה, הוא. לשובע נפשו, הוא לתת שובע לאותו מקום שנקרא נפשו של דוד, דהיינו הנוקבא. יצא מאכל, כי לולא אותו צדיק לא היה יוצא מזונות לעולם, והעולם, שהוא הנוקבא, לא היה יכול להתקיים, ומעז יצא מתוק, זהו יצחק שברך את יעקב, ​מטל השמים ומשמני הארץ.