זהר

תרמ) ראשיתא סתימא דאתגלייא, ולא ידיע, חד נקודה סתימא איהו. וההוא נקודה, לא ידיע, ולא אתגליא, ולית מאן דידע בה. אבל אתוון, לא בה אתציירן, ולא תליין לעילא, דהא לית תמן דיוקנא כלל. ועל דא, כדמותנו אלין נקודי. בצלמינו, אלין תנועי, דאיהו שלימו דכלא.

פירוש הסולם

תרמ) ראשיתא סתימא דאתגלייא וכו': הראשית של הסתום שנתגלה, ולא ידוע במקומו עצמו, היא נקודה סתומה אחת, דהיינו ישסו"ת. ששם תחילת הגילוי של החכמה, והנקודה ההיא אינה ידועה ואינה נגלית, ואין מי שיודע בה, במקומה עצמה, אלא למטה במקום זו"ן, שה"ס האותיות, שמה היא נגלית. אבל האותיות, שהן זו"ן, אינן מצטיירות בה, שבהיותן במקום בינה, אין להן ציור של זו"ן, ואינן תלויות למעלה, כי אין שם צורה שלהן כלל. וע"כ כדמותנו, אלו הן הנקודות, המושפעות לאותיות אחר שקבלו צורתן במקומן. בצלמנו, אלו הן תנועות הטעמים, שהן שלמות הכל.