זהר

תרמח) ואע"ג דאית בהו באתוון, אתוון דאתחזון בדכורא, ואתוון דאתחזון בנוקבא. כגון א' דכורא, ב' נוקבא. ג' דכורא, ד' נוקבא. ה' נוקבא, ו' דכורא. וכן אתוון כולהו אחרנין, מנהון כלילן בדכורא, ומנהון כלילן בנוקבא. ואי תימא, אי הכי, איך אתבני אדם ברזא דעשרין ותרין אתוון, דהא כד אסתכלן, ואתברירו אתוון דאצטריכו י ואתחזון לדכורא, לית בר תריסר, לקביל תריסר שייפין.

פירוש הסולם

תרמח) ואע"ג דאית בהו וכו': ואע"פ שיש בהן, באותיות, אותיות הנראות בזכר, ואותיות הנראות בנקבה, דהיינו, א' היא זכר, ב' היא נקבה. ג' היא זכר, ד' היא נקבה. ה' היא נקבה, ו' היא זכר. וכן כל האותיות האחרות, מהן כלולות בזכר, ומהן כלולות בנקבה, ואם תאמר, אם כן איך נבנה האדם בסוד כ"ב אותיות, הרי כשהסתכלו בהן, ונבררו האותיות הצריכות וראויות לזכר, אין יותר מי"ב אותיות זכרים כנגד י"ב אברים. ולא כ"ב אותיות, כי יתר עשר האותיות הן נקבות, ואינן ראויות לזכר.