פירוש הסולם
תרלט)
דאי תימא אתוון וכו': ואם תאמר הרי האותיות יצאו ג"כ מישסו"ת, שהן דמות של נקודה עליונה, כמו הנקודות, וא"כ הן שוות לנקודות. ומשיב, אינו כן. כי צורה זו שבאותיות אינה למעלה בישסו"ת, וצורתם אינה תלויה שם, כי אחר שהאותיות יצאו מהעולם העליון, שהוא ישסו"ת, ובאו למקום ז"א, נתגלמו ונצטיירו כולן, מה שלא היה בהן מקודם לכן, כי אין בהן דמות וצורה כלל למעלה, בישסו"ת. וע"כ אינן ידועות, ואין מי שיודע בהן כלום.
פירוש. האותיות הן בחינת ז"א, ותקונן מתחיל בבינה, דהיינו שעל ידי עלית ז"א למ"ן לבינה הוכשרו האותיות, שהן ז"א, לקבל ג"ר מבינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא
(כנ"ל ב"א אות שס"ג). והנה הנקודות, הן המוחין מישסו"ת, הראויים להתלבש באותיות, שהן ז"א. אבל ז"א לא יוכל לקבלם תיכף במקום ישסו"ת, כי במקום ישסו"ת נחשב הכל כישסו"ת, והתחתון העולה לעליון הוא כמוהו. ולפיכך, תחילה יורדות האותיות למקומם במקום מדרגת ז"א, ושם מקבלים צורת ז"א. ואחר כך נמשכים בהן המוחין מישסו"ת שהן הנקודות.
וז"ש,
דאי תימא אתוון, הרי גם האותיות הן למעלה בישסו"ת ולמה אין בהן המוחין מהם, אלא שהן צריכות לנקודות. ומשיב,
לאו הכי, דהא דיוקנא לאו איהו לעילא ולא תלייא תמן דיוקנא, שהאותיות אין להן צורה למעלה בהיותן בישסו"ת, מחמת שהן שם בצורת ישסו"ת, ולא בצורת ז"א,
דהא לבתר דנפקי מרזא דעלמא עלאה אגלימו ואצטיירו כולהו וכו', כי הן צריכות קודם לרדת למקומן עצמן ושם הן מצטיירות במדרגתן, שהיא מדרגת ז"א.
ועל דא לא ידיע ולית מאן דידע ביה כלום, ועל כן כשהאותיות יורדות מישסו"ת עוד אין בהן שום מוחין, ואינן ידועות כלל, כי צריכות קודם לקבל צורת ז"א, במקום ז"א, ואח"כ ממשיכים המוחין שהן הנקודות.
