זהר

תרלו) ת"ח, כתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. מאי טעמא, משום דאתהני מההוא זיוא. ואע"ג דנחית מתמן, וההוא נהירותא לא נחית עמיה, לא הוו יכלין לאסתכלא באנפוי דמשה, ממה דאסתכל בקדמיתא, כד הוה תמן, ואשתארו אנפוהי נהירין, כהאי שמשא.

פירוש הסולם

תרלו) ת"ח כתיב ויהי וכו': בוא וראה, כתוב, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. מהו הטעם. הוא משום שנהנה מהזיו ההוא, דהיינו מהאור הגנוז. ואע"פ שירד משם, ואותו האור לא ירד עמו, לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה כי ממה שהסתכל מקורם באור הגנוז, כשהיה שם, נשארו פניו מאירים כשמש הזה.